על התקדמות טבעית של לידה

תנאים רבים צריכים להתקיים על מנת שהתקדמות הלידה תהיה טובה. למרות שכבר מזמן הפסקנו ללדת "כמו בטבע", הגוף שלנו עדין פועל בצורה אינסטינקטיבית ומונחה על ידי הורמונים ותחושותבטבע, כשחיה מרגישה שההמלטה קרבה, היא עושה מספר הכנות הכרחיות. היא מוצאת מקום שקט ובטוח, שלא תופתע במהלך הלידה על ידי חיה טורפת, וכמובן – שהגורים יהיו במקום בטוח ומוגן מטורפים.כיום, נשים יולדות לא צריכות הגנה מפני טורפים בזמן הלידה (למרות שיהיו שיחלקו עלי ויאמרו שהמערכת הרפואית מאיימת לא פחות מאיום של טורפים. אני לא אכנס לדיון הזה). ועדין, התקדמות הלידה מושפעת משינויים מסויימים ברמות של הורמונים שונים, ששיחרורם מותנה בהרגשה הנפשית של היולדת.בכתבה זו אסביר בפשטות כיצד משפיע המצב הנפשי על הלידה ברמה הפיזיולוגית. כלומר – איך המצב הנפשי משפיע כימית על תהליך הלידה. אני אשתמש במעט מושגים מקצועיים. מבטיחה לפרש את כולם. כדיי שלידה תתחיל, רמות האדרנלין בגוף האשה צריכות לרדת למינימום. האדרנלין הנו הורמון של ריגוש שמביא את הגוף למצב של ערנות. רמתו בגוף עולה בשעת רעב, בשעת מצוקה, בשעת סכנה. כשהגוף נדרש להגיב בדריכות ובערנות לסביבה. שחקן מפתח נוסף בלידה הנו הורמון בשם אוקסיטוצין. זהו ההורמון המופרש בזמן אורגזמה ואפילו בזמן של אינטימיות בינאישית. בלידה רמתו של האוקסיטוצין הולכת ועולה, ובכדיי שלידה תתחיל ותתקדם האוקסיטוצין צריך להצטבר לרמות גבוהות. האוקסיטוצין מכניס את הגוף למצב הפוך מהאדרנלין. הוא מכנס את המודעות לפנים הגוף, ומכבה את החיישנים לסביבה. יחד עם העליה ברמת האוקסיטוצין יש שיחרור של חומרים דמויי אופיום בשם אנדורפינים. (האנדורפין אינו הורמון. זהו נוירוטרנסמיטור) האנדורפינים משוחררים מקצות העצבים כתגובה לעלייה ברמת האוקסיטוצין, ותפקידם לטשטש את הכאב. השפעתם ישירה על קצות העצבים והם המנגנון הטבעי של הגוף לטשטוש הכאב של הצירים. האדרנלין והאוקסיטוצין מתחרים בינהם, ואם מסיבה מסויימת יש קפיצה ברמות האדרנלין לפני שהלידה נכנסת לשלב מתקדם, הגוף מפסיק את ייצור האוקסיטוצין, עד שמושג מחדש מצב של רגיעה. כלומר, הפרעה שמקפיצה את רמות האדרנלין בלידה עוצרת את הלידה ו"תוקעת" אותה. מה יכול לגרום לעליה ברמות האדרנלין? רעב, פחד פתאומי (למשל, למשמע המשפט: "רופא ראה את המוניטור הזה?"), חוסר נינוחות גופנית (חום / קור / תאורה מופרזים), הפרעה חיצונית שמוציאה מהריכוז ומההתכנסות הנפשית (למשל דלת שנפתחת בהפתעה אור או רעש פתאומי וחזק). אחרי עליה שכזו ברמת האדרנלין, התקדמות הלידה נעצרת. בטבע העצירה הזו משמשת לחיה הממליטה אפשרות לברוח ולמצוא מקום חדש לתנאי לידה בטוחים ונוחים. בבתי חולים העצירה הזו עלולה להיות פתח להתערבויות רבות בלידה. וזאת למה? מפני שבלידה בבית חולים, כשהלידה מפסיקה להתקדם, זה בדרך כלל יוצר לחץ נוסף, והתנאים ההורמונליים להתקדמות הלידה הולכים ומתרחקים. אז מה עושים? ראשית, יוצרים את כלל התנאים המאפשרים נינוחות בחדר הלידה. אם זו מוזיקה שמרגיעה אותך (או דווקא השקט), אם זו תאורה מועטה ורכה, אם זה מלווה או מלווים שנוסכים בך ביטחון או אם זה ידע שאת (ואלי גם המלווה/ים) צוברים כהכנה ללידה. במידה ובלידה נוצרת סיטואציה שמפרה את שלוותך, והתנאים לא מצריכים עוד התערבות חיצונית, נסי להתכנס בחזרה. בקשי שיניחו לך לנפשך אם זה מה שיעזור. סיגרו את הדלת או עמעמו את האורות, הכנסי למקלחת עם זרם מים חמים על הגב. עשו ככל העולה על רוחך בכדיי לחזור למצב של רגיעה וביטחון. מאחלת לידות רגועות, טובות ומעצימות לכולן 🙂